מי גנב את העוגות – פרק תשיעי

המלך ומלכת הלבבות ישבו על כס המלכות שלהם, כאשר הם הגיעו,יחד עם קהל גדול שליווה אותם...סוגים שונים של ציפורים ובעלי חיים, וגם כל חפיסת הקלפים: הנסיך התייצב לפניהם, בשלשלאות, וחייל מכל צד שמר עליו; וליד המלך היה הארנב הלבן, בידו האחת חצוצרה,ובידו השנייה מגילת קלף. במרכז בית המשפט ניצב שולחן, עם צלחת ענקית מלאה בעוגות. “הלוואי שהם כבר יסיימו את המשפט,” חשבה אליס, “ואוכל לגשת לכיבוד!”

השופט, דרך אגב, היה המלך בכבודו ובעצמו, והוא חבש את הכתר לראשו מעל פאה גדולה. “זה דוכן המושבעים,” חשבה אליס; ושנים עשר היצורים הללו (חלקם היו חיות וחלקם ציפורים) אני מניחה שהם המושבעים.”

בדיוק אז הארנב הלבן קרא בקול, “שקט בבית המשפט.”

"הרלד, קרא את כתב האישום!” אמר המלך

הארנב הלבן תקע בחצוצרה שלוש פעמים, ואז פרש את מגילת הקלף וקרא כך:

"מלכת הלבבות הכינה עוגות ולביבות, ביום קיץ חם; נסיך הלבבות גנב את העוגות ונעלם.

"קראו לעד הראשון,” אמר המלך; והארנב הלבן תקע שלוש תקיעות בחצוצרה וקרא, “העד הראשון.”

העד הראשון היה הכובען. הוא בא אוחז בספל תה ביד אחת ופרוסת לחם וחמאה בשנייה.

"אתה רשאי לסיים,” אמר המלך. מתי התחלת?”

הכובען הביט בארנב, אשר צעד בעקבותיו אל תוך בית המשפט, שלוב זרוע עם הנמנמן. “בארבעה עשר במרץ,אני חושב שזה היה,” הוא אמר.

תן את העדות שלך,” אמר המלך, “אבל אל תהיה לחוץ, או שאצווה להוציא אותך להורג במקום.”

לא נראה שזה עודד את העד כלל וכלל; הוא המשיך להעביר את משקלו מרגל לרגל, מעיף מבט מודאג אל המלכה,ובמבוכתו, נגס בספל התה במקום בלחם עם החמאה.

הכובען בעדות בבית המשפט

בדיוק ברגע זה אליס הרגישה בתחושה מוזרה מאוד...היא התחילה לגדול שוב.

הכובען האומלל שמט מידיו את ספל התה הלחם והחמאה וכרע ברך. “אני אדם מסכן,הוד מלכותך,” פתח ואמר.

"אתה דובר אומלל מאוד,” אמר המלך.

"אתה רשאי ללכת,” אמר המלך, והכובען עזב בחיפזון את בית המשפט.

"קיראו לעד הבא!” אמר המלך.

העד הבא היה הטבח של הדוכסית. היא נשאה בידה את קופסת הפלפל והאנשים ליד הדלת התחילו להתעטש בבת אחת.

"תן את עדותך,”אמר המלך.

המלך הביט בדאגה בארנב הלבן, שאמר בקול נמוך, “הוד מלכותך חייב לחקור חקירה נגדית את העד הזה”.

"ובכן אם אני חייב, אז אני חייב,” אמר המלך. ממה עשויות העוגות?”

"פלפל, בעיקר,” אמר הטבח.

למשך מספר דקות כל בית המשפט היה מבולבל ובזמן שהם התיישבו שוב, הטבח נעלם.

"לא חשוב!” אמר המלך, “קרא לעד הבא.”

אליס הסתכלה בארנב הלבן בשעה שהוא עבר על הרשימה. תארו לעצמכם את הפתעתה כאשר הוא קרא בקולו הצווחני, את השם אליס.”

תורגם לעברית על-ידי
יוסי נפקר

פרק רביעי - הארנב שולח את ביל הקטן

אליס בארץ הפלאות / פרק רביעי

היה זה הארנב הלבן, מדדה באיטיות מסתכל בחשש בשעה שהוא הולך, כאילו איבד משהו, אליס שמעה אותו ממלמל לעצמו, "הדוכסית הדוכסית הו, הכפות שלי הו, הפרווה שלי והשפם שלי! היא הרי תוציא אותי להורג, אני בטוח בזה ממש כפי שאני בטוח שחמוסים הם חמוסים! איפה איבדתי אותם, אני תוהה?" אליס ניחשה מייד שהוא מחפש את המאוורר ואת זוג הכפפות לבנות. בטבעיות היא החלה לחפש אותם, אבל הם לא נראו בשום מקום - הכול נראה כל כך שונה מאז ששחתה בבריכה, והאולם הגדול, עם שולחן הזכוכית והדלת הקטנה, נעלמו כליל.

לפתע הארנב הבחין באליס, וקרא אליה, בקול עצבני. "למה, מארי אן, מה את עושה כאן בחוץ? רוצי הביתה בזה הרגע והשיגי לי זוג כפפות לבנות ומאוורר! מהר, עכשיו!"

"הוא חושב שאני המשרתת שלו!" אמרה אליס, בשעה שרצה. "כמה מופתע הוא יהיה כשהוא יגלה מי אני!" כשהיא אמרה את זה, היא ראתה לנגד עיניה בית קטן ויפה, על הדלת היה שלט נחושת קטן שעליו היה חרות הכיתוב "מר ארנב". היא נכנסה פנימה מבלי להקיש בדלת ומיהרה במעלה המדרגות. היא חששה שמא תפגוש את מארי אן האמיתית, שאולי תגרש אותה מהבית בטרם תספיק למצוא את המאוורר ואת הכפפות. בינתיים אליס מצאה את עצמה בחדר קטן ומסודר עם שולחן צמוד לחלון, ועליו מאוורר עם 2 או 3 זוגות כפפות לבנות במידה של ילדים קטנים. היא לקחה את המאוורר וזוג כפפות, ובדיוק עמדה לעזוב את החדר, כשלפתע עיניה נחו על בקבוק קטן שניצב ליד המראה. היא הוציאה את הפקק והניחה אותו בין שפתיה אומרת לעצמה, "אני מקווה שזה יגרום לי לגדול שוב, כי, באמת, נמאס לי כבר להיות דבר כל כך זעיר!"

לפני שהיא שתתה מחצית מהבקבוק, היא גילתה שהראש שלה נלחץ כלפי התקרה, והיא נאלצה להתכופף כדי להגן על הצוואר שלה, פן יישבר. היא הניחה את הבקבוק במהירות ואמרה, "זה מספיק, אני מקווה שאני לא אגדל יותר מזה."

אליס שוב גדלה

אוי ואבוי! היה מאוחר מדי לקוות לכך! היא המשיכה לגדול ולגדול ובמהרה היא היתה צריכה לכרוע על ברכיה ולהתיישב על הרצפה. ועדיין היא המשיכה לגדול, וכמוצא אחרון היא הוציאה יד אחת מחוץ לחלון ורגל אחת לתוך הארובה, ואמרה לעצמה "מה שלא יקרה, אין לי יותר מה לעשות בנידון מעבר לזה. "למה אני אהפוך להיות?"

למרבה מזלה של אליס, בקבוק הקסמים הקטן עכשיו הגיע למלוא השפעתו, והיא לא גדלה יותר. לאחר מספר דקות היא שמעה קול מבחוץ.

"מארי אן! מארי אן!" קרא הקול. הביאי לי את הכפפות שלי בזה הרגע!" ואז נשמעו נקישות קטנות של רגליים על המדרגות. אליס ידעה שזה הארנב בא לחפש אותה והיא רעדה עד שהבית כולו נרעד. היא שכחה לגמרי שהיא עכשיו פי אלף יותר גדולה מהארנב ושאין לה סיבה לפחד מפניו.

הארנב התקדם לעבר הדלת וניסה לפתוח אותה. כאשר הדלת נפתחה, הוא נתקל במרפק הקשה של אליס. אליס שמעה אותו אומר לעצמו, "אז אני אלך מסביב ואכנס פנימה דרך החלון."

"אתה לא תצליח להיכנס!" חשבה אליס. לאחר זמן קצר היא דימתה לשמוע את הארנב ממש מתחת לחלון, היא הניעה בפתאומיות את ידה בתנועת חטיפה באוויר. היא לא תפסה דבר, אבל היא שמעה צווחה קטנה ונפילה וקול נפץ של זכוכית נשברת.

ואז נשמע קול עצבני, זה היה קולו של הארנב: "פאט! פאט! היכן אתה?" ואז נשמע קול שהיא מעולם לא שמעה מעודה, "כמובן, אני כאן! מחפש אחר תפוחים, אדוני הנכבד!"

ושוב נשמע קולו של הארנב: "כאן!" בוא ועזור לי לצאת מכאן! עכשיו, אמור לי, פאט, מה זה בחלון?"

"כמובן, זוהי זרוע, אדוני הנכבד!"

"ובכן, בשום פנים ואופן, אין מה לזרוע הזאת לעשות כאן, לך ותסלק אותה מכאן!"

היתה שתיקה ארוכה ואליס היתה מסוגלת לשמוע רק לחישות פה ושם, והיא שוב הניעה את זרועה באוויר בתנועת חטיפה. הפעם נשמעו שתי צווחות קטנות ועוד קולות נפץ של זכוכית נשברת. "אני תוהה מה הם יעשו עכשיו!" חשבה אליס. "הלוואי שהם היו יכולים למשוך אותי מהחלון"

היא חיכתה זמן מה מבלי לשמוע דבר. לבסוף נשמע קול רועם ומתגלגל של עגלת גלגלים קטנה והמולה של קולות רבים שכולם דיברו ביחד. היא שמעה את המילים: "איפה הסולם השני? השני אצל ביל, ביל! האם הגג יעמוד בזה? מי יירד בארובה? לא, אני לא! אתה תעשה את זה! הנה, ביל! האדון אומר שאתה צריך לרדת בארובה!"

אליס שלחה את רגלה במורד הארובה עד כמה רחוק שהיא יכולה והמתינה עד שהיא שמעה חיה קטנה מגרדת ונאבקת בארובה קרוב אליה. ואז היא בעטה בעוצמה והמתינה לראות מה יקרה עכשיו.

הדבר הראשון שהיא שמעה היה מקהלה כללית של "הנה ביל!" ואז נשמע קולו של הארנב, "תתפסו אותו!" ואז שקט ואז עוד קולות מבולבלים, "תפוס את הראש שלו, בראנדי עכשיו, אל תחנוק אותו, מה קרה לך?"

אחרון נשמע קול רפה וחלש, "ובכן, אני בקושי יודע...לא עוד, תודה לך. אני מרגיש יותר טוב עכשיו...כל מה שאני יודע הוא, משהו התקרב אלי במהירות כמו קפיץ ואחרי שנייה מצאתי את עצמי עף באוויר כמו טיל!"

אחרי דקה או שתיים של שתיקה, הם התחילו לזוז שוב, ואליס שמעה את הארנב אומר, "רק חלוקים יעזרו, צריך להתחיל עם זה."

"חלוקים של מה?" חשבה אליס. אבל היא לא היתה צריכה לחשוב על זה יותר מדי זמן, מכיוון שתוך רגע מטר של חלוקי נחל הומטר על החלון וחלקן פגעו בפניה. אליס הבחינה, בהפתעת מה, שחלוקי הנחל הפכו לעוגות קטנות כאשר הן נפלו על הרצפה ורעיון מבריק עלה בראשה. "אם אוכל אחת מהעוגות הללו," היא חשבה, "זה בוודאי יגרום לשינוי כלשהו בממדי גופי."

אז היא בלעה אחת מהעוגות והיתה מאושרת לגלות שהיא התחילה להתכווץ מייד. כאשר היה היתה קטנה מספיק לעבור דרך הדלת, היא רצה החוצה ויצאה מהבית ומצאה קהל של בעלי חיים קטנים וציפורים ממתינים בחוץ. כולם רצו לעבר אליס ברגע שהיא הופיעה, אבל היא רצה בכל כוחה, מהר ככל ככל שיָכְלָה, ומהר מאוד מצאה את עצמה בטוחה בתוך יער עבות.

"הדבר הראשון שאני צריכה לעשות," אמרה אליס לעצמה, בשעה ששוטטה ביער, "הוא לגדול לגודל הנכון שלי בחזרה. והדבר השני הוא למצוא את דרכי אל הגן הקסום ההוא. אני מניחה שאני צריכה לאכול או לשתות משהו, אבל השאלה היא מה?"

אליס הסתכלה כה וכה, על הפרחים ועל גבעולי הדשא, אבל היא לא יכלה לראות דבר שנראה כמו הדבר הנכון לאכול או לשתות, בתנאים הללו. היא הבחינה בפטרייה גדולה שצמחה לידה, בערך בגובה שלה עצמה. היא מתחה את עצמה כלפי מעלה, עומדת על קצות האצבעות, והציצה מעבר לקצה. עיניה פגשו מיד את עיניו של זחל גדול וכחול, שישב למעלה, בזרועות שלובות, מעשן בשקט נרגילה ארוכה ולא שם לב כלל אליה או לכל דבר אחר.

תורגם לעברית על ידי
יוסי נפקר

אליס בארץ הפלאות: בריכת הדמעות, פרק שני

אליס בארץ הפלאות

אליס התחילה לבכות. "עכשיו אני נפתחת כמו הטלסקופ הגדול ביותר שהיה אי פעם! שלום, רגליים! הו, כפות רגליים קטנות ומסכנות שלי, אני תוהה מי עכשיו יגרוב לכן גרביים, ומי ינעל לכן נעליים? יקירותיי, אני אהיה רחוקה מאוד מכדי להטריח את עצמי להגיע אליכן.

בדיוק בזה הרגע ראשה פגע בגג האולם; בעצם היא היתה עכשיו בגובה מדהים של שלושה מטרים. אליס המסכנה! היא לא היתה יכולה לעשות דבר, שכבה על הצד, והתבוננה אל הגן בעין אחת; אבל להגיע אל הגן, לא היה סיכוי. היא התיישבה והתחילה לבכות שוב.

היא בכתה ובכתה ובכתה מזילה ליטרים של דמעות רטובות וענקיות, עד שנקוותה בריכה גדולה סביבה ומילאה חצי מהאולם.

לאחר זמן מה, היא שמעה הד צעדים ממרחקים והיא הזדרזה לייבש את עיניה מהדמעות כדי להיטיב לראות מי מגיע. זה היה הארנב הלבן שחזר, לבוש בהידור, לידיו כפפות עור גדי לבנות והוא אוחז מאוורר גדול. הוא הגיע בריצה כשהוא נחפז וממהר, ממלמל לעצמו, "הוי, הדוכסית, הדוכסית! הוי! האם היא לא תהיה רעה אליי אם אגרום לה לחכות!"

כאשר הארנב התקרב אליה, אליס התחילה לומר, בקול נמוך ומהוסס, "בבקשה, אדוני..." הארנב שמט מידיו את כפפות עור הגדי הלבנות ואת המאוורר ונס הרחק אל תוך העלטה מהר ככל שהוא יכול.

אליס והארנב הלבן

אליס הושיטה ידה והרימה את הכפפות ואת המאוורר. היא אווררה את עצמה בכל זמן שדיברה. "אוי אוי ! עד כמה הדברים מוזרים היום! ורק אתמול הדברים עוד היו רגילים ושגרתיים. האם הייתי אותו הדבר כאשר התעוררתי הבוקר? אבל אם אני לא אותו הדבר, השאלה הבאה היא -מי אני בכלל? – אהה, זאת התעלומה האמיתית!"

בשעה שאמרה זאת, היא התבוננה בידיה והיתה מופתעת לראות שעל יד אחת היתה הכפפה הלבנה של הארנב. "איך יכול להיות שעשיתי את זה?" היא חשבה. "בוודאי הפכתי שוב לקטנה." היא קמה ממקומה והלכה לעבר השולחן כדי למדוד את עצמה ביחס לגודלו וגילתה שהיא עכשיו בערך כ 60 ס''מ, ועוד ממשיכה בקצב מהיר להתכווץ. במהרה היא גילתה שהסיבה להתכווצותה המהירה נעוצה במאוורר שהחזיקה בידה, והיא השליכה אותו במהירות, בדיוק בזמן כדי למנוע מעצמה להתכווץ עד כדי היעלמות מוחלטת.

"זה היה קרוב מאוד!" אמרה אליס, מפוחדת מהשינוי הפתאומי שהתחולל בה, אבל שמחה לגלות שהיא עדיין קיימת. "ועכשיו אל הגן!" והיא אצה רצה בכל כוחה אל עבר הדלת הדלה; אך אבוי! הדלת היתה שוב נעולה ומפתח הזהב הקטן היה מונח על שולחן הזכוכית כמו קודם. "המצב גרוע מאי פעם," חשבה הילדה המסכנה. "מכיוון שמעולם לא הייתי כל כך קטנה כמו עכשיו, אף פעם!"

בשעה שהיא הגתה את המילים הללו, רגליה החליקו, ומייד, ספלאש! היא מצאה את עצמה שקועה עד הסנטר במים מלוחים. המחשבה הראשונה שעלתה בדעתה היתה שהיא נפלה לתוך הים. בכל אופן, די מהר היא הבינה שהיא נמצאת בתוך בריכה של דמעות שהיא הזילה כאשר היא היתה בגובה שלושה מטרים.

אליס בבריכת הדמעות

בדיוק כשהיא שמעה משהו מתיז בבריכה, היא שחתה לעברו כדי לראות מה זה היה; מייד היא ראתה שזה רק עכבר קטן שהחליק פנימה, ממש כפי שהיא עצמה החליקה.

"האם יש טעם כלשהו עכשיו," חשבה אליס, "לדבר אל העכבר?" הכל כל כך מוזר ומשונה כאן, שאני חושבת שיש סיכוי שהוא מסוגל לדבר; בכל אופן, לא יזיק לנסות. אז היא ניסתה לדבר אליו: "הו, עכבר, האם אתה יודע איך אפשר לצאת מהבריכה הזאת? אני כבר מאוד עייפה מלשחות בה, הו עכבר!" העכבר הסתכל בה בסקרנות רבה והיה נראה לה שהוא קרץ באחת מעיניו הקטנות, אבל לא אמר דבר.

"אולי הוא לא מבין אנגלית," חשבה אליס. "אולי בכלל זה עכבר צרפתי, שהגיע עם וויליאם הכובש." אז היא ניסתה שוב והפעם דיברה אליו בצרפתית, ואמרה משפט שלמדה מספר לימוד. היא אמרה בצרפתית – החתול שלי - העכבר צלל למים והגיע שוב ונראה שהוא רועד כולו מפחד. "הו, סלח לי בבקשה!" בכתה אליס חוששת שהיא פגעה ברגשותיו של בעל החיים הקטן. "שכחתי לגמרי שאתה לא אוהב חתולים."

"לא אוהב חתולים!" בכה העכבר בקול צווחני צייצני. "האם את היית אוהבת חתולים אילו היית במקומי?"

"ובכן ייתכן שלא." אמרה אליס בטון מרגיע; "אל תכעס עלי מר עכבר. ועדיין הייתי רוצה להראות לך את החתולה שלנו דינה. אני חושבת שאתה היית מתחיל לחבב חתולים אילו רק היית יכול לראות אותה. היא כל כך חמודה." עורו של העכבר סמר והיא הרגישה בוודאות שהוא נעלב מאוד. "טוב, אנחנו לא נדבר עליה יותר, אם אתה מעדיף שלא."

"באמת מוטב שלא!" בכה העכבר, שרעד כולו מקדקודו ועד לקצה זנבו. "כאילו שאני הייתי מדבר על נושא שכזה! המשפחה שלנו תמיד שנאה חתולים – דבר מכוער, נחות וולגארי! אני לא רוצה לשמוע על זה שוב!"

"באמת שאני לא !" אמרה אליס, במהירות רבה כדי לשנות את נושא השיחה. "האם אתה, האם אתה מחבב - מחבב - כלבים?" יש ליד הבית שלנו כלב כזה חביב, הייתי רוצה להראות לך אותו! הוא הורג את כל העכברושים ו- אוי ואבוי!" בכתה אליס בקול מלא בצער. "אני חוששת שפגעתי בו שוב!" מכיוון שהעכבר התחיל לשחות הרחק ממנה בכל כוחו כשהוא מקים המולה ורעש בבריכה בשעה שהוא מתרחק.

אז היא קראה בקול מלא במתיקות אחריו, "עכבר יקר! בבקשה חזור, ולא נדבר יותר על חתולים, או על כלבים, אם אתה לא אוהב אותם!" כשהעכבר שמע את דבריה הוא הסתובב ושחה במתינות בחזרה אליה; פניו היו חיוורים, והוא אמר, בקול נמוך ורועד, "בואי קודם נגיע אל החוף, ואז אני אספר לך קצת יותר על מה שקרה לי פעם, ואז את תביני מדוע אני שונא חתולים וכלבים."

ואכן הגיע הזמן לצאת, מכיוון שהבריכה התחילה להיות צפופה מדי עם ציפורים ובעלי חיים שנפלו לתוכה; היו שם ברווז וציפור-דוֹדוֹ, תוכי ועוד כמה יצורים מסקרנים. אליס הובילה את החבורה אל עבר החוף.

תרגום לעברית: יוסי נפקר