אליס בארץ הפלאות

המהדורה הראשונה של אליס בארץ הפלאות יצאה לאור בשנת 1865 כאשר חתום על הספר הסופר לואיס קרול. שמו האמיתי של לואיס קרול הוא צ'רלס לודוויג דודג'סון. ספר זה מוגש לכם בתרגום חדש (שנת 2011) מאת יוסף נפקר, ומשובץ באותם איורים שצייר סר ג'ון טניאל עבור המהדורה הראשונה של הספר, לפני 154 שנה.

מי גנב את העוגות – פרק תשיעי

המלך ומלכת הלבבות ישבו על כס המלכות שלהם, כאשר הם הגיעו,יחד עם קהל גדול שליווה אותם...סוגים שונים של ציפורים ובעלי חיים, וגם כל חפיסת הקלפים: הנסיך התייצב לפניהם, בשלשלאות, וחייל מכל צד שמר עליו; וליד המלך היה הארנב הלבן, בידו האחת חצוצרה,ובידו השנייה מגילת קלף. במרכז בית המשפט ניצב שולחן, עם צלחת ענקית מלאה בעוגות. “הלוואי שהם כבר יסיימו את המשפט,” חשבה אליס, “ואוכל לגשת לכיבוד!”
השופט, דרך אגב, היה המלך בכבודו ובעצמו, והוא חבש את הכתר לראשו מעל פאה גדולה. “זה דוכן המושבעים,” חשבה אליס; ושנים עשר היצורים הללו (חלקם היו חיות וחלקם ציפורים) אני מניחה שהם המושבעים.”
בדיוק אז הארנב הלבן קרא בקול, “שקט בבית המשפט.”
"הרלד, קרא את כתב האישום!” אמר המלך

הארנב הלבן תקע בחצוצרה שלוש פעמים, ואז פרש את מגילת הקלף וקרא כך:
"מלכת הלבבות הכינה עוגות ולביבות, ביום קיץ חם; נסיך הלבבות גנב את העוגות ונעלם.
"קראו לעד הראשון,” אמר המלך; והארנב הלבן תקע שלוש תקיעות בחצוצרה וקרא, “העד הראשון.”
העד הראשון היה הכובען. הוא בא אוחז בספל תה ביד אחת ופרוסת לחם וחמאה בשנייה.
"אתה רשאי לסיים,” אמר המלך. מתי התחלת?”
הכובען הביט בארנב, אשר צעד בעקבותיו אל תוך בית המשפט, שלוב זרוע עם הנמנמן. “בארבעה עשר במרץ,אני חושב שזה היה,” הוא אמר.
תן את העדות שלך,” אמר המלך, “אבל אל תהיה לחוץ, או שאצווה להוציא אותך להורג במקום.”
לא נראה שזה עודד את העד כלל וכלל; הוא המשיך להעביר את משקלו מרגל לרגל, מעיף מבט מודאג אל המלכה,ובמבוכתו, נגס בספל התה במקום בלחם עם החמאה.
הכובען בעדות בבית המשפט
בדיוק ברגע זה אליס הרגישה בתחושה מוזרה מאוד...היא התחילה לגדול שוב.
הכובען האומלל שמט מידיו את ספל התה הלחם והחמאה וכרע ברך. “אני אדם מסכן,הוד מלכותך,” פתח ואמר.
"אתה דובר אומלל מאוד,” אמר המלך.
"אתה רשאי ללכת,” אמר המלך, והכובען עזב בחיפזון את בית המשפט.
"קיראו לעד הבא!” אמר המלך.
העד הבא היה הטבח של הדוכסית. היא נשאה בידה את קופסת הפלפל והאנשים ליד הדלת התחילו להתעטש בבת אחת.
"תן את עדותך,”אמר המלך.
המלך הביט בדאגה בארנב הלבן, שאמר בקול נמוך, “הוד מלכותך חייב לחקור חקירה נגדית את העד הזה”.
"ובכן אם אני חייב, אז אני חייב,” אמר המלך. ממה עשויות העוגות?”
"פלפל, בעיקר,” אמר הטבח.
למשך מספר דקות כל בית המשפט היה מבולבל ובזמן שהם התיישבו שוב, הטבח נעלם.
"לא חשוב!” אמר המלך, “קרא לעד הבא.”
אליס הסתכלה בארנב הלבן בשעה שהוא עבר על הרשימה. תארו לעצמכם את הפתעתה כאשר הוא קרא בקולו הצווחני, את השם אליס.”

תורגם לעברית על-ידי
יוסי נפקר