פרק שלישי - מרוץ במעגל וסיפור ארוך

אליס בארץ הפלאות / פרק שלישי

זה אכן היה מחזה מוזר – ציפורים עם נוצות רטובות, ובעלי חיים עם פרוות נוטפות מים.

השאלה הראשונה, כמובן, היא כיצד שוב להיות יבשים. הם כינסו התייעצות בנושא ולאחר מספר דקות, זה נראה אך טבעי לאליס למצוא את עצמה משוחחת איתם כאילו היו כבר מכרים ותיקים, כאילו שהיא הכירה אותם כל ימי חייה.

לבסוף העכבר, שנראה בעל אישיות סמכותית, קרא בקול, "שבו כולכם, ותקשיבו לי! אני בקרוב אגרום לכך שתהיו מספיק יבשים!" כולם התיישבו בבת אחת, במעגל גדול, כשהעכבר באמצע.

העכבר מייבש את אליס והחיות

"אההם!" כחכח העכבר בגרונו ברוב חשיבות. "האם כולכם כבר מוכנים? זה הדבר היבש ביותר שאני מכיר. שיהיה פה שקט, בבקשה מכם! וויליאם הכובש, שהיה מועדף על ידי האפיפיור, נשלח על ידי האנגלים, שרצו מנהיגים, והיו רגילים לגזלנות ולכיבוש. אדווין ומורקאר, הרוזנים של מרסיה וצפון אומבריה."

"אווו!" אמר התוכי ברעד.

העכבר המשיך בנאומו המוזר, "וגם סיגאנד הארכיבישוף מקנטנברי, מצא את זה מועיל."

"מצא מה?" שאל הברווז בפליאה.

"מצא את זה." העכבר השיב מייד; "כמובן אתה יודע מה זה אומר."

"אני יודע טוב מאוד מה זה אומר, כאשר אני מוצא משהו," אמר הברווז; "זה בדרך כלל צפרדע או תולעת. השאלה היא, מה הארכיבישוף מצא?"

העכבר התעלם מהשאלה האחרונה, אבל המשיך במהירות, "מצא את זה מועיל ללכת עם אדגר אטלניק לפגוש את וויליאם ולהציע לו את כתר המלוכה...איך את מסתדרת עכשיו, יקירתי?" הוא המשיך, פונה אל אליס תוך כדי דיבור.

"רטובה מאי פעם," אמרה אליס בקול מלנכולי; "לא נראה שזה מייבש אותי בכלל."

"במקרה כזה," אמר ציפור הדוֹדוֹ ברצינות רבה, וקם על רגליו, "התעורר הצורך הפרטיקולרי לאמץ פתרונות אנרגטיים יותר."

"דבר אנגלית!" אמר העיט. "אני לא מבין חצי מהדברים שאמרת, ומעבר לזה, אני לא מאמין שאתה בעצמך מבין."

"מה שרציתי לומר הוא," אמר הדוֹדוֹ בנימה מתגוננת, "שהדבר הטוב ביותר שייבש אותנו הוא מרוץ הקוקוס."

"מהו מרוץ הקוקוס?" אמרה אליס.

"כמובן," אמר הדוֹדוֹ, "הדרך הטובה ביותר להסביר את זה היא לעשות את זה." אמר וצייר מסלול מרוצים, בצורת מעגל, ואז כולם הוזמנו למסלול. לא היתה קריאה "למקומות, היכון, רוץ!" אך הם התחילו לרוץ כאשר רצו לעשות זאת וחדלו מלרוץ כשכבר לא רצו יותר לרוץ, כך שזה לא היה קל לקבוע מתי הסתיים המרוץ. בכל אופן כאשר הם רצו במשך כחצי שעה היו די יבשים, הדודו לפתע קרא בקול, "מרוץ הקוקוס הסתיים!" וכולם נאספו סביבו,מתנשמים ומתנשפים ושואלים בסקרנות, "אבל מי ניצח?"

על השאלה הזאת הדודו לא ידע להשיב מבלי לשקוע במחשבות והרהורים. לבסוף הוא אמר, "כולם ניצחו, וכולם צריכים לקבל פרסים."

"אבל מי יעניק את הפרסים?" שאלו כולם במקהלה

"מי, היא, כמובן," אמר הדודו, כשהוא מצביע לעבר אליס באצבע אחת, וכל החבורה התכנסה סביבה, כשהם צועקים וקוראים לעברה, "פרסים! פרסים!"

לאליס לא היה שמץ של מושג מה לעשות, והיא תחבה בייאוש את ידה לתוך הכיס, ושלפה מתוכו קופסת ממתקים קטנה (למרבה המזל המים המלוחים לא הגיעו לשם) והושיטה להם את זה כפרסים. זה הספיק בדיוק, ממתק אחד לכל אחד.

הדבר הבא היה לאכול את הממתקים; זה גרם למעט רעש ומבוכה, כאשר הציפורים הגדולות התלוננו שאין הן יכולות לטעום מהממתק שלהן, והציפורים הקטנות נחנקו, ונזקקו לטפיחה על הגב. בכל אופן, זה חלף לבסוף והם התיישבו שוב במעגל והתחננו בפני העכבר לספר להם עוד.

"הבטחת לספר לי אודות ההיסטוריה שלך, אתה יודע," אמרה אליס, "ומדוע אתה שונא...ח, ו...כ," היא הוסיפה בלחישה, חוששת פן שוב ייעלב.

"הסיפור שלי הוא סיפור ארוך ועצוב," אמר העכבר, כשהוא פונה לעברה של אליס וגונח.

"זה אכן מאוד ארוך," אמרה אליס, מתבוננת בפליאה בזנבו הארוך של העכבר, "אבל מדוע אתה קורא לו עצוב?" היא נראתה כשקועה בהרהורים עמוקים בשעה שהעכבר דיבר."

אמר העכבר לאליס, בחומרה: "על מה בכלל את חושבת? את לא מקשיבה בכלל!"

"אני מצטערת מאוד," אמרה אליס בשקט.

"את מעליבה אותי בחוסר ההקשבה שלך!" אמר העכבר, קם ממקומו והתחיל להתרחק מאליס.

"בבקשה חזור וסיים את הסיפור שלך!" קראה אחריו אליס. וכל השאר הצטרפו במקלה, "כן, בבקשה חזור!" אבל העכבר רק טלטל את ראשו מצד לצד בחוסר סבלנות והגביר את קצב הליכתו.

"הלוואי שהיתה פה דינה, החתולה שלי!" אמרה אליס. האמירה הזאת גרמה למהומה רבה. כמה מהציפורים מיהרו לפרוש כנפיים ולעוף, והקנרית קראה בקול רועד לאפרוחיה, "בואו אליי יקיריי! הגיע הזמן להיכנס למיטה!"

"הלוואי שלא הייתי מזכירה את דינה! לא נראה לי שיש מישהו שמחבב אותה כאן, ואני בטוחה שהיא החתולה הטובה ביותר בעולם!" אליס המסכנה החלה לבכות שוב, מכיוון שהיא הרגישה מאוד בודדה, ובמצב רוח אומלל. תוך זמן קצר, בכל אופן, היא שוב שמעה טפיפות צעדים מרחוק והיא הסתכלה למעלה בציפייה.

תרגום לעברית:
יוסי נפקר