פרק רביעי - הארנב שולח את ביל הקטן

אליס בארץ הפלאות / פרק רביעי

היה זה הארנב הלבן, מדדה באיטיות מסתכל בחשש בשעה שהוא הולך, כאילו איבד משהו, אליס שמעה אותו ממלמל לעצמו, "הדוכסית הדוכסית הו, הכפות שלי הו, הפרווה שלי והשפם שלי! היא הרי תוציא אותי להורג, אני בטוח בזה ממש כפי שאני בטוח שחמוסים הם חמוסים! איפה איבדתי אותם, אני תוהה?" אליס ניחשה מייד שהוא מחפש את המאוורר ואת זוג הכפפות לבנות. בטבעיות היא החלה לחפש אותם, אבל הם לא נראו בשום מקום - הכול נראה כל כך שונה מאז ששחתה בבריכה, והאולם הגדול, עם שולחן הזכוכית והדלת הקטנה, נעלמו כליל.

לפתע הארנב הבחין באליס, וקרא אליה, בקול עצבני. "למה, מארי אן, מה את עושה כאן בחוץ? רוצי הביתה בזה הרגע והשיגי לי זוג כפפות לבנות ומאוורר! מהר, עכשיו!"

"הוא חושב שאני המשרתת שלו!" אמרה אליס, בשעה שרצה. "כמה מופתע הוא יהיה כשהוא יגלה מי אני!" כשהיא אמרה את זה, היא ראתה לנגד עיניה בית קטן ויפה, על הדלת היה שלט נחושת קטן שעליו היה חרות הכיתוב "מר ארנב". היא נכנסה פנימה מבלי להקיש בדלת ומיהרה במעלה המדרגות. היא חששה שמא תפגוש את מארי אן האמיתית, שאולי תגרש אותה מהבית בטרם תספיק למצוא את המאוורר ואת הכפפות. בינתיים אליס מצאה את עצמה בחדר קטן ומסודר עם שולחן צמוד לחלון, ועליו מאוורר עם 2 או 3 זוגות כפפות לבנות במידה של ילדים קטנים. היא לקחה את המאוורר וזוג כפפות, ובדיוק עמדה לעזוב את החדר, כשלפתע עיניה נחו על בקבוק קטן שניצב ליד המראה. היא הוציאה את הפקק והניחה אותו בין שפתיה אומרת לעצמה, "אני מקווה שזה יגרום לי לגדול שוב, כי, באמת, נמאס לי כבר להיות דבר כל כך זעיר!"

לפני שהיא שתתה מחצית מהבקבוק, היא גילתה שהראש שלה נלחץ כלפי התקרה, והיא נאלצה להתכופף כדי להגן על הצוואר שלה, פן יישבר. היא הניחה את הבקבוק במהירות ואמרה, "זה מספיק, אני מקווה שאני לא אגדל יותר מזה."

אליס שוב גדלה

אוי ואבוי! היה מאוחר מדי לקוות לכך! היא המשיכה לגדול ולגדול ובמהרה היא היתה צריכה לכרוע על ברכיה ולהתיישב על הרצפה. ועדיין היא המשיכה לגדול, וכמוצא אחרון היא הוציאה יד אחת מחוץ לחלון ורגל אחת לתוך הארובה, ואמרה לעצמה "מה שלא יקרה, אין לי יותר מה לעשות בנידון מעבר לזה. "למה אני אהפוך להיות?"

למרבה מזלה של אליס, בקבוק הקסמים הקטן עכשיו הגיע למלוא השפעתו, והיא לא גדלה יותר. לאחר מספר דקות היא שמעה קול מבחוץ.

"מארי אן! מארי אן!" קרא הקול. הביאי לי את הכפפות שלי בזה הרגע!" ואז נשמעו נקישות קטנות של רגליים על המדרגות. אליס ידעה שזה הארנב בא לחפש אותה והיא רעדה עד שהבית כולו נרעד. היא שכחה לגמרי שהיא עכשיו פי אלף יותר גדולה מהארנב ושאין לה סיבה לפחד מפניו.

הארנב התקדם לעבר הדלת וניסה לפתוח אותה. כאשר הדלת נפתחה, הוא נתקל במרפק הקשה של אליס. אליס שמעה אותו אומר לעצמו, "אז אני אלך מסביב ואכנס פנימה דרך החלון."

"אתה לא תצליח להיכנס!" חשבה אליס. לאחר זמן קצר היא דימתה לשמוע את הארנב ממש מתחת לחלון, היא הניעה בפתאומיות את ידה בתנועת חטיפה באוויר. היא לא תפסה דבר, אבל היא שמעה צווחה קטנה ונפילה וקול נפץ של זכוכית נשברת.

ואז נשמע קול עצבני, זה היה קולו של הארנב: "פאט! פאט! היכן אתה?" ואז נשמע קול שהיא מעולם לא שמעה מעודה, "כמובן, אני כאן! מחפש אחר תפוחים, אדוני הנכבד!"

ושוב נשמע קולו של הארנב: "כאן!" בוא ועזור לי לצאת מכאן! עכשיו, אמור לי, פאט, מה זה בחלון?"

"כמובן, זוהי זרוע, אדוני הנכבד!"

"ובכן, בשום פנים ואופן, אין מה לזרוע הזאת לעשות כאן, לך ותסלק אותה מכאן!"

היתה שתיקה ארוכה ואליס היתה מסוגלת לשמוע רק לחישות פה ושם, והיא שוב הניעה את זרועה באוויר בתנועת חטיפה. הפעם נשמעו שתי צווחות קטנות ועוד קולות נפץ של זכוכית נשברת. "אני תוהה מה הם יעשו עכשיו!" חשבה אליס. "הלוואי שהם היו יכולים למשוך אותי מהחלון"

היא חיכתה זמן מה מבלי לשמוע דבר. לבסוף נשמע קול רועם ומתגלגל של עגלת גלגלים קטנה והמולה של קולות רבים שכולם דיברו ביחד. היא שמעה את המילים: "איפה הסולם השני? השני אצל ביל, ביל! האם הגג יעמוד בזה? מי יירד בארובה? לא, אני לא! אתה תעשה את זה! הנה, ביל! האדון אומר שאתה צריך לרדת בארובה!"

אליס שלחה את רגלה במורד הארובה עד כמה רחוק שהיא יכולה והמתינה עד שהיא שמעה חיה קטנה מגרדת ונאבקת בארובה קרוב אליה. ואז היא בעטה בעוצמה והמתינה לראות מה יקרה עכשיו.

הדבר הראשון שהיא שמעה היה מקהלה כללית של "הנה ביל!" ואז נשמע קולו של הארנב, "תתפסו אותו!" ואז שקט ואז עוד קולות מבולבלים, "תפוס את הראש שלו, בראנדי עכשיו, אל תחנוק אותו, מה קרה לך?"

אחרון נשמע קול רפה וחלש, "ובכן, אני בקושי יודע...לא עוד, תודה לך. אני מרגיש יותר טוב עכשיו...כל מה שאני יודע הוא, משהו התקרב אלי במהירות כמו קפיץ ואחרי שנייה מצאתי את עצמי עף באוויר כמו טיל!"

אחרי דקה או שתיים של שתיקה, הם התחילו לזוז שוב, ואליס שמעה את הארנב אומר, "רק חלוקים יעזרו, צריך להתחיל עם זה."

"חלוקים של מה?" חשבה אליס. אבל היא לא היתה צריכה לחשוב על זה יותר מדי זמן, מכיוון שתוך רגע מטר של חלוקי נחל הומטר על החלון וחלקן פגעו בפניה. אליס הבחינה, בהפתעת מה, שחלוקי הנחל הפכו לעוגות קטנות כאשר הן נפלו על הרצפה ורעיון מבריק עלה בראשה. "אם אוכל אחת מהעוגות הללו," היא חשבה, "זה בוודאי יגרום לשינוי כלשהו בממדי גופי."

אז היא בלעה אחת מהעוגות והיתה מאושרת לגלות שהיא התחילה להתכווץ מייד. כאשר היה היתה קטנה מספיק לעבור דרך הדלת, היא רצה החוצה ויצאה מהבית ומצאה קהל של בעלי חיים קטנים וציפורים ממתינים בחוץ. כולם רצו לעבר אליס ברגע שהיא הופיעה, אבל היא רצה בכל כוחה, מהר ככל ככל שיָכְלָה, ומהר מאוד מצאה את עצמה בטוחה בתוך יער עבות.

"הדבר הראשון שאני צריכה לעשות," אמרה אליס לעצמה, בשעה ששוטטה ביער, "הוא לגדול לגודל הנכון שלי בחזרה. והדבר השני הוא למצוא את דרכי אל הגן הקסום ההוא. אני מניחה שאני צריכה לאכול או לשתות משהו, אבל השאלה היא מה?"

אליס הסתכלה כה וכה, על הפרחים ועל גבעולי הדשא, אבל היא לא יכלה לראות דבר שנראה כמו הדבר הנכון לאכול או לשתות, בתנאים הללו. היא הבחינה בפטרייה גדולה שצמחה לידה, בערך בגובה שלה עצמה. היא מתחה את עצמה כלפי מעלה, עומדת על קצות האצבעות, והציצה מעבר לקצה. עיניה פגשו מיד את עיניו של זחל גדול וכחול, שישב למעלה, בזרועות שלובות, מעשן בשקט נרגילה ארוכה ולא שם לב כלל אליה או לכל דבר אחר.

תורגם לעברית על ידי
יוסי נפקר