אליס בארץ הפלאות - עצה מהזחל פרק חמישי

סוף כל סוף הזחל הוציא את הנרגילה מפיו ופנה אל אליס בקול עייף וישנוני. "מי את?" אמר הזחל.

אליס והזחל

אליס השיבה בביישנות, "אני...אני כבר בקושי יודעת, אדוני, כרגע...לפחות אני יודעת מי היייתי כשהתעוררתי בבוקר, אבל אני חושבת שהשתניתי כבר כמה פעמים מאז."

"למה את מתכוונת בכך?" אמר הזחל בקול נוקשה, "הסבירי את עצמך!"

"אני חוששת אדוני, שאני לא יכולה להסביר את עצמי," אמרה אליס, מכיוון שאני לא עצמי, אתה מבין...להיות בכל מיני מידות וגדלים ביום אחד זה מאוד מבלבל." היא הזדקפה ככל שיכלה ואמרה באומץ, "אני חושבת שאתה צריך לומר לי מי אתה, קודם."

"מדוע?" אמר הזחל.

אליס לא יכלה לחשוב על סיבה טובה, ומכיוון שהזחל נראה במצב רוח לא כל כך טוב, היא הסתובבה כדי ללכת.

"חזרי!" הזחל קרא אחריה. "יש לי משהו חשוב לומר!" אליס הסתובבה וחזרה על עקבותיה.

"שמרי על קור רוח," אמר הזחל.

"זה הכול?" אמרה אליס, מתגברת על זעמה ככל שיכלה.

"לא," אמר הזחל.

הוא פרש את זרועותיו, הוציא את הנרגילה שוב מפיו, ואמר, "אז את חושבת שהשתנית, נכון?"

"אני חוששת שכן, אדוני," אמרה אליס. "אני לא זוכרת דברים כמו שנהגתי לזכור...ולא הייתי באותו הגודל למשך יותר מעשר דקות ברציפות!"

"באיזה גודל את רוצה להיות?" שאל הזחל.

"הו, אין לי העדפות מיוחדות לגודל," השיבה אליס בהיסוס, "רק שאף אחד לא אוהב להשתנות לעתים כל כך קרובות, אתה יודע. הייתי רוצה להיות קצת יותר גדולה, אדוני, אם לא אכפת לך," אמרה אליס. "להיות שבעה סנטימטר זה כזה מדכא."

"זה גובה טוב מאוד באמת!" אמר הזחל בכעס, והזדקף בשעה שדיבר (הוא היה בדיוק בגובה שבעה סנטימטרים)

תוך דקה או שתיים, הזחל ירד מהפטרייה והזדחל אל תוך העשב, מעיר תוך כדי כך, "צד אחד יגביה אותך, וצד שני ינמיך אותך."

"צד אחד של מה? והצד השני של מה?" חשבה אליס לעצמה.

"של הפטרייה," נשמע קולו של הזחל, כאילו שהיא שאלה את זה בקול רם. וברגע הבא הוא נעלם לגמרי.

אליס נותרה לבדה מתבוננת מהורהרת בפטרייה לרגע, מנסה להבין היכן הם שני הצדדים של הפטרייה. לבסוף היא מתחה את זרועותיה ככל שיכלה, ושברה חתיכה מהקצה בכל יד.

"ועכשיו, מה הוא מה?" היא אמרה לעצמה, וכרסמה קצת מהפיסה שביד הימנית כדי לבדוק מה יקרה. ברגע הבא היא חשה במהלומה אלימה מתחת לסנטרה...הוא פגע ברגליה!

היא נבהלה כהוגן מהשינוי הפתאומי, כשהיא התכווצה במהירות. לכן היא התכוננה לעשות מאמץ כדי לאכול קצת מהצד השני. הסנטר שלה היה לחוץ כל כך אל הרגל כך שבקושי היה לה מקום לפתוח את הפה שלה. אבל היא לבסוף הצליחה ובלעה פירור ממה שהיה לה ביד שמאל...

"יופי, הראש שלי חופשי סוף סוף!" אמרה אליס. אבל כל מה שהיא היתה מסוגלת לראות, כשהיא השפילה את מבטה היה רק צוואר ארוך, שנראה כמו גבעול מכוסה בים של עלים ירוקים, שהיה מונח תחתיה.

"היכן הכתפיים שלי? הו, והידיים המסכנות שלי, איך זה שאני לא רואה אתכן?" היא היתה שמחה לגלות כי הצוואר שלה התעקל בקלות לכל כיוון, ממש כמו נחש. היא הצליחה לעקל אותו כלפי מטה בזיגזג חינני ועמדה לצלול אל בין העלים, כאשר שריקה חדה ופתאומית גרמה לה לסגת במהירות...יונה גדולה התעופפה אל תוך פניה וחבטה בה באלימות בכנפיה.

"נחש!" הזדעקה היונה.

"אני לא נחש!" אמרה אליס בהתמרמרות. "הניחי לי!"

"ניסיתי את השורשים של העצים, וניסיתי את גדות הנחל, וניסיתי את השיחים," היונה המשיכה, "אבל הנחשים האלה! אי אפשר לרָצות אותם!"

אליס היתה נבוכה יותר ויותר.

"כאילו לא היו לי מספיק צרות עם הבקיעה של הביצים," אמרה היונה, "ועוד אני צריכה לשמור מפני נחשים, בלילה וביום! ועד שבחרתי את העץ הגבוה ביותר ביער," המשיכה היונה, מרימה את קולה בצווחה, "ובדיוק כשכבר חשבתי שאהיה סוף סוף חופשיה מהם, הם חייבים להזדחל ולהתפתל מהשמיים! או, נחשים!"

"אבל אני לא נחש, אני אומרת לך!" אמרה אליס. "אני...אני היא...אני ילדה קטנה," היא הוסיפה בספקנות, כשנזכרה במספר השינויים שהיא עברה באותו היום.

"את מחפשת ביצים, אני יודעת את זה היטב," אמרה היונה. "ומה זה משנה לי אם את ילדה קטנה או נחש?"

"זה משנה ועוד איך בשבילי," אמרה אליס במהירות. "אבל אני לא מחפשת ביצים, וגם אם הייתי מחפשת, לא הייתי רוצה את שלך, אני לא אוהבת אותם לא מבושלים."

"אם כך, אז הסתלקי מכאן!" אמרה היונה בטון כועס, כאשר התיישבה שוב בקן שלה. אליס כרעה בין העצים ככל שיכלה, מכיוון שהצוואר שלה המשיך להסתבך בין הענפים, ומדי פעם היא נאלצה לעצור ולהתיר אותו. לאחר זמן מה היא נזכרה שעדיין היא אוחזת בידיה את פיסות הפטרייה, והיא החלה בזהירות, מכרסמת מהאחת ואחר כך מהשנייה, פעם קומתה גובהת ופעם קומתה מונמכת, עד שהיא הצליחה להביא את עצמה לגובה הרגיל.

נדמה שזה היה כל כך מזמן מאז שהיא היתה קרובה לגודל הנכון שלה, עד שזה הרגיש לה מוזר בהתחלה. "ועכשיו צריך להגיע אל הגן הקסום ההוא, איך אפשר לעשות את זה, אני תוהה?" כשהיא אמרה את זה, היא מצאה את עצמה מול מקום פתוח, עם בית קטן. "מי שמתגורר כאן," חשבה אליס, "עלול להיבהל לראות אותי בגודל הזה!" היא לא התקרבה לבית עד אשר הקטינה את מידותיה ל 22 סנטימטר.

תרגום לעברית: יוסי נפקר