למשך דקה אחת או שתיים היא עמדה מביטה בבית, כשלפתע משרת במדים יצא בריצה מתוך היער (אם לשפוט לפי מראה פניו, היא היתה קוראת לו דג)...והקיש בחוזקה על הדלת באגרופיו. הדלת נפתחה על ידי משרת אחר במדים, בעל פנים עגולות ועיניים גדולות כשל צפרדע.
המשרת עם פני הדג שלף מתחת לזרועו מכתב גדול, והעביר אותו למשרת השני, כשהוא אומר בטון חגיגי, "עבור הדוכסית. הזמנה מהמלכה לשחק קרוקט." המשרת עם עיני הצפרדע חזר, באותו טון חגיגי, "מהמלכה. הזמנה עבור הדוכסית לשחק קרוקט." ושניהם קדו קידה עמוקה והתלתלים שלהם הסתבכו זה בזה.
כאשר אליס הציצה שוב, המשרת-דג נעלם, והשני ישב על הרצפה ליד הדרך, בוהה בטיפשות לעבר הרקיע. אליס הלכה בביישנות לעבר הדלת והקישה בדלת.
"אין טעם בכל הנקישות הללו," אמר המשרת, "וזאת משתי סיבות. ראשית, מכיוון שאני באותו הצד של הדלת כפי שאת. שנית, הם מקימים כזה רעש בפנים, אף אחד לא יכול לשמוע אותך." ובהחלט היה רעש יוצא דופן בפנים...יללות מתמשכות והתעטשויות, ופה ושם קול נפץ של התרסקות גדולה, כאילו צלחת או סיר נשברו לרסיסים.
"איך אני אכנס פנימה?" שאלה אליס.
"האם את מתכוונת להיכנס בכלל?" אמר המשרת. "זוהי השאלה הראשונה, את יודעת."
אליס פתחה את הדלת ונכנסה פנימה. הדלת הובילה לתוך מטבח גדול, שהיה אפוף עשן מקצה אחד עד לקצה שני. הדוכסית ישבה באמצע על שרפרף בעל שלוש רגליים, מניקה תינוק. הטבח עמד מעל האש בוחש בקדירה גדולה שנראה שהיתה מלאה במרק.
"ללא ספק יש יותר מדי פלפל במרק!" אמרה אליס לעצמה, בשעה שהיא מתעטשת. אפילו הדוכסית התעטשה מדי פעם. ובאשר לתינוק, הוא התעטש ויילל לסירוגין ללא הרף. שני היצורים היחידים במטבח שלא התעטשו היו הטבח וחתול גדול, שחייך מאוזן לאוזן.
"בבקשה אמרי לי," אמרה אליס בביישנות מה, "מדוע החתול שלך מחייך כך?"
"זהו חתול צֵ'יישֶר," אמרה הדוכסית, "זוהי הסיבה."
"לא ידעתי שחתולי צ'יישר תמיד מחייכים. למעשה, לא ידעתי שחתולים בכלל יכולים לחייך,"אמרה אליס.
"את לא יודעת הרבה," אמרה הדוכסית, "וזוהי עובדה."
בדיוק אז הטבח הוריד את קדירת המרק מהאש, ומיד התחיל לזרוק חפצים לעבר הדוכסית והתינוק...המגהצים הגיעו ראשונים, אחר כך הגיעה מקלחת של סירים צלחות וכלים. הדוכסית לא שמה אליהם לב, אפילו כשפגעו בה, והתינוק כבר יילל כל כך, עד שזה היה בלתי אפשרי לקבוע האם החבטות פגעו בו או לא.
"הו, בבקשה, שים לב מה אתה עושה!" הזדעקה אליס, מקפצת מעלה ומטה בפחד.
"הנה! את יכולה לטפל בו קצת, אם את רוצה!" הדוכסית אמרה לאליס, והשליכה את התינוק לעברה בזמן שדיברה. "אני מוכרחה ללכת ולשחק קרוקט עם המלכה," והיא מיהרה לצאת מהחדר.
בקושי אליס הצליחה לתפוס את התינוק, שנופף בזרועותיו וברגליו לכל עבר. "אם לא אקח את הילד הזה איתי," חשבה אליס, "הוא לא יחזיק פה מעמד אפילו לא עוד יום או יומיים. האם זה לא יהיה פשע לעזוב אותו מאחור?" את המילים האחרונות היא אמרה בקול רם, והדבר הקטן נהם בתשובה.
"אם אתה הולך להפוך לחזיר, יקירי," אמרה אליס, "אז אין לי יותר מה לעשות איתך יותר."
אליס התחילה לחשוב לעצמה, "מה עכשיו אני אעשה עם היצור הזה, כשאביא אותו הביתה?" הוא נאנק שוב כל כך חזק, עד שאליס הביטה למטה אל תוך פניו בבהלה. הפעם לא היה מקום לספק, זה היה לא פחות ולא יותר מאשר חזיר. היא הניחה את היצור הקטן על הרצפה והרגישה הקלה עצומה לראות אותו רץ היישר אל תוך היער.
 |
| אליס ו"התינוק" |
אליס היתה מופתעת מעט לראות חתול צ'יישר יושב על ענף של עץ במרחק מטרים ספורים. החתול רק חייך כשראה אותה.
"חתלתול צ'יישר," פתחה ואמרה אליס, בביישנות מה, "האם תוכל לומר לי בבקשה באיזו דרך עליי ללכת מכאן?"
"בכיוון הזה," החתול אמר, ונופף בכפו הימנית, "חי כובען. ובכיוון הזה," הוא נופף בכפו השנייה, "חי ארנב נמרץ. תבקרי את מי שאת רוצה. שניהם מטורפים."
 |
| אליס והחתול צ'יישר |
"אבל אני לא רוצה להיות עם אנשים מטורפים," העירה אליס.
"הו, אין לך מה לעשות לגבי זה," אמר החתול, "כולנו כאן מטורפים. האם את משחקת קרוקט עם המלכה היום?"
"הייתי שמחה מאוד," אמרה אליס, "אבל לא הוזמנתי עדיין."
"את תראי אותי שם," אמר החתול ונעלם.
אליס לא התרחקה הרבה בטרם ראתה את ביתו של הארנב הנמרץ.זה היה בית גדול כל כך, שהיא לא רצתה להתקרב אליו עד שהיא כרסמה מעט מהפטרייה בידה השמאלית.
תורגם לעברית על-ידי
יוסי נפקר
תורגם לעברית על-ידי
יוסי נפקר
