אליס בארץ הפלאות

המהדורה הראשונה של אליס בארץ הפלאות יצאה לאור בשנת 1865 כאשר חתום על הספר הסופר לואיס קרול. שמו האמיתי של לואיס קרול הוא צ'רלס לודוויג דודג'סון. ספר זה מוגש לכם בתרגום חדש (שנת 2011) מאת יוסף נפקר, ומשובץ באותם איורים שצייר סר ג'ון טניאל עבור המהדורה הראשונה של הספר, לפני 154 שנה.

מגרש הקרוקט של המלכה – פרק שמיני

אליס בארץ הפלאות – פרק שמיני
שיח ורדים גדול ניצב בסמוך לכניסה לגן; הוורדים שצמחו עליו היו לבנים, אבל היו שם שלושה גננים, שהיו עסוקים בצביעת הוורדים באדום. לפתע עיניהם נתקלו באליס, בשעה שהיא צפתה במעשיהם. “תאמרו לי בבקשה,” אמרה אליס בביישנות, “מדוע אתם צובעים את הוורדים?”
חמש ושבע לא אמרו כלום, והסתכלו על שתיים. שתיים התחיל לומר בקול נמוך, “למה, העובדה היא ש...את מבינה עלמה, היה צריך להיות כאן שיח של ורדים אדומים, ובטעות שמנו שיח של ורדים לבנים; ואם המלכה תגלה את זה, היא תצווה לערוף את ראשינו, את יודעת. אם כך את מבינה,עלמה, אנו עושים כמיטב יכולתנו, לפני שהיא תגיע, כדי...” בדיוק באותו הרגע, חמש, שהסתכל בחרדה לעבר הגן, קרא, “המלכה! המלכה!” ושלושת הגננים מייד השליכו את עצמם על הרצפה. נשמע קול של צעדים רבים ואליס התבוננה סביבה, להוטה לראות את המלכה.

תחילה הגיעו עשרה חיילים נושאים אלות בידיהם; אחריהם הגיעו העשיריות, שהיו משובצים ביהלומים. אחר כך הגיעו ילדי המלוכה; היו עשרה מהם, כולם משובצים בלבבות. לאחר מכן הגיעו האורחים, בעיקר מלכים ומלכות, וביניהם זיהתה אליס את הארנב הלבן. בעקבותיהם הגיע נסיך הלבבות, נושא את כתר המלך על כרית אדומה מקטיפה; ובסוף כל התהלוכה המפוארת הזאת הגיעו המלך ומלכת הלבבות.
נסיך הלבבות נושא את כתר המלך
כאשר התהלוכה הגיעה ליד אליס,כולם נעצרו והביטו בה, והמלכה אמרה בחומרה, “מי זאת?” היא אמרה זאת לנסיך הלבבות, שהגיב בקידה ובחיוך.
"שמי הוא אליס, הוד מלכותך,” אמרה אליס בנימוס רב; אבל היא הוסיפה לעצמה, “אבל למה, הרי הם רק חפיסת קלפים אחרי הכול.”
"האם את יודעת לשחק קרוקט?” צעקה המלכה. השאלה ללא ספק היתה מופנית כלפי אליס.
"כן!” אמרה אליס בקול רם.
"אם כך, בואי!” שאגה המלכה.
"זהו...זהו יום יפה מאוד!” אמר קול מבויש לאליס. היא הלכה ליד הארנב הלבן, אשר הציץ בעצבנות בפניה.
"מאוד,” אמרה אליס. "היכן הדוכסית?”
"שששש! שששש!” אמר הארנב. “היא בעונש של הוצאה להורג.”
"על מה?” אמרה אליס.
"היא החרישה את האוזניים של המלכה,” אמר הארנב.
"לגשת למקומות!” צעקה המלכה בקול רועם, ואנשים התחילו לרוץ לכל הכיוונים, נתקלים זה בזה. לבסוף, הם התמקמו בתוך דקה או שתיים, והמשחק החל.
אליס חשבה שהיא מעולם לא ראתה מגרש קרוקט כזה מסקרן בימי חייה; המגרש היה מלא ברכסים ותלמים. כדורי הקרוקט היו קיפודים חיים, ופטישי העץ היו פלמינגו חיים, והחיילים היו צריכים לעמוד על ידיהם ורגליהם כדי להפוך לשערים.
השחקנים שיחקו כולם בבת אחת, מבלי להמתין לתורם, רבים ונלחמים על הקיפודים; ותוך זמן קצר, המלכה נמלאה בחמת זעם והחלה לצעוק, “ערפו את ראשו!” או "ערפו את ראשה!” כמעט בכל דקה.
"הם מאוד אוהבים פה עריפת ראשים ,”חשבה אליס; "הפלא הגדול הוא שמישהו בכלל שנשאר בחיים.”
היא חיפשה אחר דרך מילוט כלשהי, כאשר הבחינה במראה מוזר. “זה חתול הצ'יישר,” היא אמרה לעצמה, “עכשיו יהיה לי עם מי לדבר.”
"איך את מסתדרת?” אמר החתול.
"אני לא חושבת שהם משחקים באופן הוגן,” אמר אליס, בנימת תלונה; “והם כולם רבים אחד עם השני, כך שאי אפשר לשמוע אף אחד מדבר...ולא נראה שיש להם חוקים וכללים בכלל.”
"האם את מחבבת את המלכה?” אמר החתול בקול נמוך.
"בכלל לא,” אמרה אליס.

אליס חשבה שאולי כדאי שתחזור כדי לראות כיצד המשחק מתנהל. אז היא הלכה לחפש את הקיפוד שלה. הקיפוד היה עסוק בקרב עם קיפוד אחר, וזאת נראתה לאליס הזדמנות נפלאה לשחק ולחבוט באחד מהם; הקושי היחידי היה שהפלמינגו שלה נעלם בצד השני של הגן,ואליס ראתה אותו מנסה, בחוסר אונים, לעוף אל העץ. היא תפסה את הפלמינגו והניחה אותו תחת זרועה, כדי שלא יברח שוב.
אליס במגרש הקרוקט
אליס רצה לעבר הדוכסית (שעכשיו היתה מחוץ לכלא). היא אחזה בחיבה בזרועה של אליס והן הלכו יחד. אליס היתה שמחה לפגוש בה כשהיא מצב רוח כה טוב. בכל אופן היא היתה מעט מבוהלת כאשר היא שמעה את קולה של הדוכסית קרוב לאוזנה. “את חושבת על משהו, יקירתי, וזה גורם לך לשכוח לדבר.”
"המשחק מתנהל טוב יותר עכשיו,” אמרה אליס,בניסיון להפר את שתיקתה.
"בדיוק כך,” אמרה הדוכסית; והלקח מכך הוא...הו, זאת אהבה, זאת אהבה שגורמת לעולם להסתובב!”
למרבה הפתעתה של אליס,זרועה של הדוכסית שהיתה בידה שלה, החלה לרעוד. אליס נשאה עיניה והנה המלכה ניצבה לפניהם, בזרועות משולבות, מצחה מקומט ופניה מכורכמות כמו סופת רעמים!
"עכשיו אני אתן לכן אזהרה הוגנת,” צעקה המלכה, רוקעת על הקרקע בשעה שהיא מדברת. “את או הראש שלך צריכים לעוף מפה, וזה צריך לקרות מהר מאוד. תחליטי בעצמך!” הדוכסית בחרה, והיא נעלמה תוך רגע.
"הבה נמשיך במשחק,” המלכה אמרה לאליס; ואליס היתה מפוחדת מכדי לומר מילה, אך לאט לאט שבה אל מגרש הקרוקט.
כל זמן שהם שיחקו, המלכה לא חדלה לריב עם השחקנים האחרים ולצעוק, “ערפו את ראשו!” או "ערפו את ראשה!” תוך חצי שעה לערך, כל השחקנים, פרט למלך, המלכה ואליס,היו תחת פיקוחם של החיילים והיו צפויים לעונש של הוצאה להורג.
המלכה, חסרת נשימה, פרשה, והתרחקה עם אליס. אליס שמעה את המלך אומר בקול נמוך "כולכם מקבלים חנינה.”
לפתע נשמעה זעקה מרחוק, “המשפט מתחיל!”ואליס רצה עם כולם.

תרגום לעברית:
יוסי נפקר